גזר דין בתיק פ"ל 9092-11-12

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של נהיגה בפסילה, ונהיגת קטנוע ללא רישיון נהיגה, בהיותו בלתי מורשה לסוג (על פי דרגת הרישיון לאופנוע)  ונהיגה ללא ביטוח בתוקף.

הנאשם עצור מאז יום המקרה (26.11.12) במסגרת בקשת המאשימה למעצר עד לתום ההליכים ובהסכמתו נדחה מועד מתן גזר הדין לצורך הפנייתו לקבלת תסקיר שירות המבחן.

ראיות התביעה לעונש :

ב"כ המאשימה עותר לעונש מאסר בפועל, הפעלת 8 חודשי מאסר מותנה במצטבר,  פסילה לשנים, מאסר ופסילה מותנים נוספים. עמדתו נשענת על חומרת העבירות, הנהיגה בפסילה והנהיגה כבלתי מורשה, על העדר כיסוי ביטוחי, על עונש המאסר המותנה התלוי ועומד שלא הרתיע את הנאשם, ועל בסיס גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם בתעבורה ובפלילים.

הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בתעבורה, ממנו עולה כי הנאשם נוהג משנת 1988 וצבר לחובתו 44 הרשעות קודמות בתעבורה.  לנאשם הרשעות חוזרות בעבירות זהות של נהיגה בלא רישיון נהיגה תקף (מחמת פקיעתו) וללא ביטוח. לנאשם הרשעות בעבירות בטיחותיות, מהירות, רישיון רכב לא בתוקף, אי ציות לתמרורים, ואף בתאונת דרכים (מ- 1988). בנוסף לנאשם הרשעה מכבידה במיוחד בעבירות של נהיגה בשכרות (סמים) ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ללא רישיון רכב וביטוח, באירוע בו נדון בין היתר למאסר מותנה, בתיק פ"ל 1150/10.

הוגש העתק פרוטוקול וגז"ד בתיק פ"ל  1150/10 מיום 02.05.12 של כב' הש' צימרמן ובו 8 חודשי מאסר מותנה.  התובע בטיעוניו מפנה לדברים שנרשמו מפיו של הנאשם בגזר הדין כאמור כהאי לישנא:-   "... אבל נגמלתי נולדה לי בת והקמתי עסק ואני אדם נורמטיבי.  הבת שלי נתנה לי את הכח להיגמל. כאשר רוצים מבפנים אז עושים".

טוען התובע כי ביהמ"ש חס על הנאשם, לא שלח אותו לריצוי מאסר בפועל והסתפק בהטלת מאסר מותנה. הנאשם מעל באמון שנתן בו ביהמ"ש בפעם הקודמת ולפיכך יש למצות עמו כיום את הדין.

הוגש גיליון הרשעות פליליות ממנו עולה כי בעברו, הרחוק יחסית, הורשע הנאשם בעבירות איומים (2000) תקיפת בן זוג חבלה חמורה וכליאת שווא (1997). הנאשם רצה מאסר בעבודות שירות.

התובע מפנה בטיעוניו להרשעות קודמות 41 ו- 42 בהם  בסה"כ  9 חודשי פסילה מותנית ומבקשת הפעלתם במצטבר. התובע מפנה בטיעוניו להוראת סעיף 40א. לפקודת התעבורה הקובע עונש פסילה בן 10 שנים, אולם מצאתי כי אין סעיף זה חל בענייננו, שכן אין מדובר בעבירה החוזרת בשלישית.

ראיות ההגנה לעונש :

מנגד מבקשים הנאשם וסנגורו כי אתחשב בנסיבותיו האישיות והמיוחדות של הנאשם, בעובדה כי הנאשם היה בעברו מכור ומשתמש בסמים כ- 10 שנים וכי לדבריו נגמל בכוחות עצמו לפני כשנתיים, עם מפנה ותמורה שעבר בחייו האישיים בעקבות הולדת בתו.  הנאשם אב ל- 3 ילדים נוספים (מנישואיו הראשונים) בת בכורה בת 24, בת נוספת חיילת בשרות חובה,  ובן בגיל בר מצווה.

ב"כ הנאשם עותר כי אפעיל את סמכותי על פי סעיף 56 לחוק העונשין בכך שאאריך את תקופת המאסר המותנה, שאינו חב הפעלה במקרה זה. הסנגור מפנה לכך כי למרות עברו התעבורתי של הנאשם, מדובר במקרה דנן בעבירה ראשונה מסוגה  מאחר וזו הפעם הראשונה בה נתפס הנאשם נוהג בפסילה.  בנוסף העבירה בגינה נגזר על הנאשם עונש המאסר המותנה שעניינה נהיגה תוך שימוש בסם, הינה משנת 2010.  הנאשם הורשע ונדון בחודש מאי 2012. לדברי הנאשם שורש האישום בתיק הנ"ל הוא התמכרותו לסם באותה תקופה.

הנאשם עתר בפני כי אמנע משליחתו לבית הסוהר בעיקר משום שהוא סבור כי צעד כזה יחזיר אותו לשימוש בסם, הן משום המשבר שבכך והן משום השמתו בחברת נרקומנים ומשתמשים בסם. הנאשם הביע חשש כבד לדבריו כי לא יעמוד בפיתוי ובניסיון ו"יפול" שוב לשימוש בסם.

בנוסף הפנה אותי הסנגור למסמכים רפואיים שהוצגו כבר במסגרת פ"ל 1150/10 מהם עולה כי הנאשם סובל מהפרעת קשב, מטופל בריטלין, אושפז להשגחה ב- 14.02.12 עקב לחץ בחזה.

עוד עותר הסנגור המלומד כי לזכותו של הנאשם יש לזקוף במקרה זה את הודייתו באשמה מיד ובהזדמנות הראשונה ולמעשה כבר בעת שנתפס בכף, וכי הנאשם בחר שלא לנהל הוכחות בתיק.

הסנגור המכובד נזקק בטיעוניו גם לתיקון האחרון בחוק העונשין [תיקון 113]  שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי" אשר קובע  במפורש כי יש לשקול שיקולי שיקום של הנאשם במסגרת העונש וברוח זו עותר כי לא אפגע בשיקומו של הנאשם ובגמילתו משימוש בסם, באשר הנאשם מצהיר כי נגמל, וכי הוא נקי מסם לחלוטין מזה כשנתיים.

ב"כ הנאשם, הגיש פסיקה התומכת לטענתו בעמדתו כי במקרים דומים ביהמ"ש המחוזי הורה להאריך מאסרים מותנים בעבירות זהות ואף בעבירות חמורות מאלו, ואף הטיל פסילה לתקופה שתותיר לנאשם תקווה ואפשרות לראות את "האור בקצה המנהרה".

משום כל האמור בא בפני הנאשם באמצעות סנגורו המכובד בעתירה כי אתחשב בנאשם כאמור, ובמיוחד כי אורה להאריך את המאסר המותנה החל עליו.

דיון :